התמדה בשם הייעוד – שיחה עם טרי בלף / ענת קלו לברון

 

השבוע התארחה בארץ טרי בלף מייסדת בית הספר (SUN Success Unlimited Network ), ומי שנושאת בתואר ה-MCC הראשונה בעולם. היא הגיעה לארץ כדי להשתתף בכנס של בית הספר SUN ישראל – שאותו הקימו ומנהלים ערן אוליניק ודליה נקר. שיטת האימון שפיתחה מתבססת על עבודתו של טימותי גאלווי, מחבר הספר "משחק הטניס הפנימי", והיא שמה במרכז תהליך האימון את חשיפת הייעוד ותהליכי הלמידה כיצד לבנות את הבחירות שלנו על פיו. כששמעתי שבלף מגיעה לארץ סיקרן אותי לשמוע מפי מישהי שמאמנת כבר מעל עשרים ושש שנה על הקשר בין אימון לבין התמדה.

למה העניין הזה של יייעוד כל כך חשוב בעינייך?

אנו יכולים לחיות את חיינו בשתי רמות, רמה אחת היא בהתאם לסיפורים שיש לנו על החיים והרמה השנייה היא על פי הייעוד שלנו. מה הכי חשוב לנו בחיים? במה היינו רוצים שהחיים שלנו יעסקו? ברגע שהמתאמן יודע מהו ייעודו, הוא יודע מהי הסיבה לקיום שלו, הוא מבין מתי הוא חווה סיפוק ומשמעות, וזה בדיוק מה שרובנו רוצים: לחיות חיים מלאי סיפוק ומשמעות. ברגע שאנשים לומדים את ייעודם הם יכולים להתחיל לזהות מתי הם לא חיים לפיו, ובמהלך הזמן הם מתאמנים ומתרגלים כיצד לחזור אליו. מהרגע שאנשים מבינים שיש להם את היכולת לבחור בחירות שיאפשרו להם לחזור ולחוות חיים משמעותיים הם מאוד מתרגשים ומתלהבים.

מה זאת אומרת בחירות שיאפשרו להם לחוות חיים משמעותיים?

פגישת האימון הראשונה היא פגישה בה המתאמן מוצא את ייעודו ומרגע זה הייעוד נמצא שם כעמוד שדרה, וכל נושא ודילמה שיעלו במהלך האימון ייבחנו בהתאם למידת הרלוונטיות שלהם לייעוד או בהתאם למידה בה הם משרתים אותו. אם הייעוד שלי זה להיות מעוררת השראה ולהנחות אנשים לפסוע לעבר החלומות שלהם, בכל בחירה שעומדת בפני אני אשאל את עצמי האם הדבר שאני עומדת לעשות עומד לעורר בי השראה, או האם אני הולכת להוות השראה עבור מישהו אחר ועבור עצמי? לפני שנים רבות, כשהייתי אמא חד הורית לילד קטן, איבדתי את מקום עבודתי. באותו הזמן עדיין לא אימנתי אבל כבר התאמנתי וידעתי מה הייעוד שלי. יום אחד קיבלתי הצעת עבודה שיכלה מאוד לעזור לי בהיבט הכלכלי, היה לי ילד קטן שהייתי צריכה לדאוג לו ולא ידעתי איך אסתדר. כשהגעתי למאמנת שלי היא שאלה אותי "האם הבחירה בעבודה הזו תשרת את הייעוד שלך?" מייד ראיתי שבעבודה הזו אני לא אהיה מקור להשראה ולא אקבל השראה ממקורות אחרים, והחלטתי לסרב לה. זמן קצר לאחר מכן הפכתי למאמנת והצלחתי להרוויח את הכסף שנדרש לי ממשהו שהווה בשבילי השראה גדולה. וכך זה בכל החלטה שאני מקבלת, אפילו היום כשסיפרו לי שאת רוצה לראיין אותי, שאלתי את עצמי מספר שאלות, וכשחשתי ששני הדברים עומדים להתרחש, הסכמתי.

מה בעצם מאפשר לנו הקשר עם הייעוד?

כשאדם לומד באופן מתמשך איך להשתמש בייעוד שלו ככלי לקבלת החלטות הוא יכול לשמור על המצב ההווייתי שלו, וזה מקור המוטיבציה שלנו – מצב הווייתי. כשמישהו בא אלינו ומספר שהוא רוצה הסמכה באימון נשאל אותו "בשביל מה אתה רוצה את זה?" הוא יגיד, "כי אני רוצה להיות מאמן יותר טוב". ואם נשאל אותו "מה זה ייתן לך אם תהיה מאמן יותר טוב?" הוא יאמר, "זה ייתן לי הרבה לקוחות", ואז נשאל אותו: ומה הרבה לקוחות יתנו לך? והוא יענה, הרגשה שאני משרת ותורם להרבה אנשים כשנמשיך ונשאל אותו, בסופו של דבר הוא יגיע למצב ההווייתי שאליו הוא שואף, וזה להרגיש למשל שהוא תורם לעולם. כל דבר שאנחנו רוצים מסתכם בהוויה אליה אנחנו שואפים. לכל אחד יש את המילים שלו למצב הווייתי. כשחוקרים עוד ועוד את רצונות לקוחותינו, אנו מגיעים למצבים הווייתיים. אנשים רוצים חופש, סיפוק, שלום, איזון, אושר ועוד…. כשאנחנו עוסקים ברמה של הייעוד אנחנו נזכרים מי אנחנו ומה חשוב לנו. וההוויה שלנו היא תמיד הדבר הכי חשוב לנו.

את יכולה לתת לי דוגמה לתפקיד הייעוד בקבלת ההחלטות?

כשהמתאמנים מתחילים לדבר ולקבל החלטות על פי ייעודם, הם מקבלים פרספקטיבה אחרת על מה שהכי חשוב להם, וזה באופן טבעי משנה את תפיסת העולם שלהם. היה לי פעם מתאמן שהיה מנהל בכיר בממשל, הוא הגיע אלי כדי לתכנן את הפרישה שלו. אחרי שמצאנו את הייעוד שלו התחלנו לעשות את רשימת הדברים הכי חשובים לו כבר אז שמתי לב שהוא לא מזכיר את הפרישה. בפגישה שלאחר מכן הוא הוא ביקש לבחון כיצד לחזור ולעסוק בתחומים שכה אהב בעבר כמו מדיטציה וטאי צי', וגם בה הוא לא הזכיר את הפרישה. בפגישה השלישית החלטתי לשקף לו את העניין ואמרתי לו "הגעת אלי כדי לתכנן את הפרישה ואנחנו לא עושים זה" ואז הוא אמר "עכשיו, לאחר שנזכרתי מי אני ומה חשוב לי אני יכול להתחיל לתכנן את הפרישה שלי ". 

אני יכולה להבין איך זה עובד בתחומי חיים כמו למידה וקריירה, אבל איך זה מתקשר לתחומי חיים אחרים?

נגיד שיש לי מערכת יחסים רעה עם בעלי, ובפגישת האימון הראשונה שלי אני מוצאת את הייעוד שלי ורואה שהשראה היא חלק ממנו. כשנגיע להתאמן על מערכת היחסים שלנו המאמן שלי ישאל אותי: "עד כמה אני חווה ומייצרת השראה כשאני עם בעלי?" בדיוק כמו ששאלתי את עצמי האם אני אחווה ואצור השראה בשעת הראיון שלנו. אני מניחה שאם מערכת היחסים לא הייתה עובדת, הייתי עונה שאני כבר לא חווה השראה כשאני עם בעלי. ואז המאמן היה ממשיך ושואל: "מה יעורר בך השראה?" ואני הייתי עונה, "אם הוא יהיה יותר נחמד, יקנה לי פרחים, יגיד לי שהוא אוהב אותי" ופה אגב, נכנס עוד גורם מאוד חשוב באימון שלנו, והוא שאנחנו מתאמנים אך ורק על מה שאנחנו יכולים להשפיע או לשנות, ובעצם אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו. לכן אין כל טעם להתאמן על מה שבני הזוג שלנו יעשו ועל השינוי שלהם. עכשיו המאמן שלי ישאל אותי: "מה בך יעורר בך השראה?….. אנחנו חוקרים את הייעוד כדי לעורר מודעות ולהגביר אחריות. במציאות אנחנו יכולים לבחור רק את ההתנהגויות שלנו ואת האמונות שלנו, וכשאנחנו נזכרים בזה, נפתחות לנו המון אפשרויות

אז את מאמינה שחיבור לייעוד הוא זה שמאפשר התמדה?

בסופו של דבר כן, הייעוד הוא מקור אנרגיה, כשאנחנו בהלימה עם ייעודנו הדברים הולכים יותר בקלות וללא מאבק מה שבהחלט מאפשר התמדה. אבל גם כאן יש תהליך של הטמעת הרגל חדש והפיכתו להרגל קבוע. רק שבמקום להטמיע בכל פעם הרגל חדש, או יותר נכון במקום לספק לדייג את הדג, אנו מספקים לו חכה. במקום לעזור למתאמן להטמיע בכל פעם הרגל אחר בחייו, אנו נותנים לו כלי שיאפשר לו להתמיד בכל תחומי החיים. ההרגל היחידי שאנו עוזרים למתאמן להטמיע הוא ההרגל של לבדוק, לבחון ולבחור בחירות אך ורק על פי הייעוד שלו. במשך השנים ראינו שפיזיולוגית על מנת ליצור הרגל חדש ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד מחיינו, עלינו לתרגל אותו במשך ארבעה – חמישה חודשים. ולכן, משך האימון אצלנו הוא ארבעה – חמישה חודשים, בהם מתקיימות שמונה פגישות (פגישה כל שבועיים או שלושה שבועות) ואורך כל פגישה שעתיים. כשאתה מתמיד וחווה את ההשפעה שיש לחיים בהלימה לייעוד במשך חמישה חודשים, אתה מצליח לאסוף מספיק הוכחות שזה עובד ואז אתה כבר לא רוצה לוותר על זה. להבין שיש לך אפשרות לחיות על פי הייעוד שלך זה דבר אחד, כדי שהוא יהפוך לחלק בלתי נפרד מחייך צריך לחקור ולתרגל את זה, להרגיש את זה פיזית וללמוד איך להשתמש בזה.